פסל על קברו של גניקולוג בבית הקברות הצ'כי לחשובי האומה בוישהראד - פראג

מדרש פראג

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְשַׁחְרֵר
בְּגַבֵּךְ תֶּפֶס הָאוֹצֵר שְׁנַיִם
מִפִּלְאֵי הַיְּקוּם, (הַיֶּתֶר נִגְלוּ
מֵעַצְמָם). מַחְשַׁבְתִּי שֶׁנּוֹתְרָה
מַפְלִיגָה לַמָּקוֹם בּוֹ הֵנִיף
אָלֶכְּסַנְדֶּר חַרְבּוֹ בְּאִבְחָה
אַחַת לַחְתֹּךְ, מַה
שֶּׁאֶצְבְּעוֹת יָדָיו כָּשְׁלוּ
לְהַתִּיר. בְּמָקוֹם אַחֵר
אֶצְבְּעוֹת יָדַי מַמְשִׁיכוֹת
לְנַסּוֹת לִפְרֹם קֶשֶׁר יָשָׁן
בְּחַבְלֵי אַהֲבָתִי שֶׁהִסְתַּבְּכָה
וְהִתְהַדְּקָה עַד זוֹב דָּם.
אֲנִי מַכִּיר אֶת עַצְמִי,
שֶׁלֹּא כְּמוֹ אָלֶכְּסַנְדֶּר, אֶצְלִי
הָאֶצְבָּעוֹת יִכָּרְתוּ, אַךְ אַתְּ
Deus ex machina
מִי יִמְצָא. רֶגַע לִפְנֵי, אַתְּ מַתִּירָה,
מְגַלָּה בְּעַצְמֵךְ אֶת הָאָצוּר וְהַנָּצוּר.
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה אַתְּ קוֹשֶׁרֶת
אוֹתִי שׁוּב רְצוּעוֹת
רְצוּעוֹת לעירך, לגנך

לְעוֹרֵךְ לכינורי לשירך

וּמְפִיקָה מִשְּׂפָתַי הַלֵּל

וּפְסוּקֵי דְזִמְרָה

הגולם מפראג חי או מת

א.
וְיוֹם אֶחָד שָׁכַח הַמְּתַכְנֵת לְהָסִיר שְׁבַב. אֱמֶת
מִמֵּצַח יְצִירוֹ. גַּם מִמֶּנִּי לֹא פָּרְחָה אָז אוֹת
לָשׁוּב אֶל גּוּשׁ הַחֹמֶר כִּכְלִי בִּידֵי יוֹצְרוֹ לִרְאוֹת.

ב. או מ.

מִי בָּרְאוּ אוֹתָנוּ כָּכָה חֲצוּיִים.
מִי נִסֵּר אוֹתָנוּ כָּכָה וְהִסְתִּיר.
מִי נָפַח בָּנוּ רוּחַ וְהֶחְסִיר
וְהִטְבִּיעַ בְּמִצְחֵנוּ אוֹת
לְהִוָּלֵד וּלְחַפֵּשׂ עַד כְּלוֹת.

ג. או ת.

תור האותיות לפרוח. לִנְדֹּד.

לִמְצֹא וּלְאַבֵּד, לְהֵרָדֵם. עֵר
לֵב לְהִשָּׁאֵר. לִשְׁכֹּחַ וּפִתְאוֹם
לְהִזָּכֵר, בְּנִצְנוּץ, בָּרֵיחַ,
גּוּף נִשָּׂא בָּרוּחַ. לָתוּר
אַחֲרָיו עַד מוֹת, עֵד
גִּלְגּוּל הַמְּחִלּוֹת. לְהַכּוֹת
עַל חֵטְא! לְהַתְחִיל
הַכֹּל מֵאָלֶף בֵּית.
נוּ בֶּאֱמֶת!

מתוך: אלבום פראג 2

Jakub Schikaneder, Otonula , 1890-5 (צולם בגלריה הלאומית של פראג)

אלבום פראג

תמונה 7


וְאָז הֵבַנְתִּי כִּי סוֹד הַגֵּאוּת אֵינוֹ טָמוּן
רַק בַּתְּמוּנוֹת הַגְּלוּיוֹת לָעַיִן, לֹא, זֶה לֹא
סוֹד הָרַעַד, סוֹד הַבְּעִירָה אֵינוֹ מָצוּי
בְּמֵי נְהַר הַמוֹלְדַאוֹ שֶסְמְּטָנָה הִלְחִין, אוֹ
מֵי הָאֶלְבֶּה הַזּוֹרְמִים אֲדִישִׁים לִתְשׁוּקוֹתֵינוּ.
הַצִּפּוֹרִים יָעוּפוּ שָׁם גַּם אִם לֹא נִשְׁתּוֹקֵק
לִמְעוֹפָן. אָכֵן, יֵשׁ בַּנִּגְלֶה מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתָן וְלֹא
יוֹעִיל אִם נַעֲמִיק חֲקֹר לְגַלּוֹת אֶת הַנִּסְתָּר
מִתַּחַת לַנִּימְפֵאוֹת הַפּוֹרְחוֹת, כָּל כָּךְ פּוֹרְחוֹת
גַּם בִּלְעָדֵינוּ בִּבְרֵכַת הַגַּן לְיַד הַפָּאבּ בָּעֲיָרָה
לִיטוֹמִיזִ'יצֶה. הַשִּׂמְחָה אָמְנָם תִּגְאֶה בָּנוּ לְיָפְיָן
הַמִּשְׁתַּקֵּף בַּמַּיִם וְלָמָּה נְחַפֵּשׂ בַּמִּכְמַנִּים אֶת הַגָּנוּז
מֵעֵבֶר לַמַּרְאוֹת. אוּלַי בְּכָל זֹאת בַּפָּשׁוּט טָמוּן הַסּוֹד.
הִנֵּה. עַכְשָׁו. אִתָּךְ, אֲנִי פּוֹקֵחַ אֶת הָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית לִרְאוֹת, וְאָז
צִפּוֹר הָאֵשׁ, צְנוּפָה, צוֹלֶלֶת בִּכְנָפַיִם בּוֹעֲרוֹת אֶל שָׁמַיִם הֲפוּכִים

יש סנוניות בטרזין

אתמול, מהאייפל של פראג על גבעת פטז'ין,

עפתי כציפור או שושנה, נוסק על תרמיקה

העולה מהגגות האדומים של מאלה סטראנה.

היום בתאי המוות הפתוחים בטרזין, ראיתי

סנוניות בונות את קיניהן מחומר המקום וקני קש

משדות העמק שסביב. עוד מעט יישמעו

ציוצי הגוזלים ומשק פרישת כנפיים ראשונה.

מוטרדות מהזוכרים, מורי הנבוכים שבפתחים,

הן פורשות זנב טוקסידו, מעופפות לצוד

חרקים לסעודה במקורן ועוד קנה רצוץ של קש,

אות חיים מהמתים שהיו כאן.

אות חיים לממשיכים מכאן.

אל נא תקבלו בעיניים עצומות את הקביעה

כי סנוניות רבות מבשרות את האביב.

אך אל נא תוותרו על התקווה שבוא יבוא.

והורדים הבוקעים מתוך המצבות על פני האדמה,

עונים אמן באודם פריחתם.

צילום הסנוניות: אילנה לוי

אלבום מסע: בעקבות עולמות יהודיים בצ'כיה (פראג וטרזין)