אתמול, מהאייפל של פראג על גבעת פטז'ין,
עפתי כציפור או שושנה, נוסק על תרמיקה
העולה מהגגות האדומים של מאלה סטראנה.
היום בתאי המוות הפתוחים בטרזין, ראיתי
סנוניות בונות את קיניהן מחומר המקום וקני קש
משדות העמק שסביב. עוד מעט יישמעו
ציוצי הגוזלים ומשק פרישת כנפיים ראשונה.
מוטרדות מהזוכרים, מורי הנבוכים שבפתחים,
הן פורשות זנב טוקסידו, מעופפות לצוד
חרקים לסעודה במקורן ועוד קנה רצוץ של קש,
אות חיים מהמתים שהיו כאן.
אות חיים לממשיכים מכאן.
אל נא תקבלו בעיניים עצומות את הקביעה
כי סנוניות רבות מבשרות את האביב.
אך אל נא תוותרו על התקווה שבוא יבוא.
והורדים הבוקעים מתוך המצבות על פני האדמה,
עונים אמן באודם פריחתם.
צילום הסנוניות: אילנה לויאלבום מסע: בעקבות עולמות יהודיים בצ'כיה (פראג וטרזין)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה